חברה שלי חוזרת לארץ
אחרי כמעט חמש שנים של לימודים באיטליה... גורם לי לרצות לשתף אתכם בלזניה שלי...
עסיסית, נוזלת מרוב גבינה ורוטב.
לפני מלא שנים כשעוד
הייתי תיכוניסטית וגרתי במושב הפרובינציאלי בערבות הסוואנה אהבתי בסופ"ש
לנסוע לדודים בתל-אביב. כיוון שיום שישי היה "יום עבודה" בבית הספר ולא
למדנו אז בחמישי בערב כבר הייתי אורזת את הפקלאות וחברה או שתיים ושמה פעמיי לעיר
הגדולה. בשישי בבוקר מסתובבת בעיר, הולכת עם הדוד לים או סתם רובצים בבית ולא
עושים כלום כי צריך לאגור כוחות לערב. בערב היינו יוצאות, וכיאה לבנות תיכון
חוזרות לפנות בוקר וכמובן- מורעבות!!! מגעיות לבית של הדודה והדוד פותחות את המקרר
ומחפשות... מה שהכי בעולם הייתי אוהבת למצוא זה את הלזניה של הדודה שלי... אחחח
הלזניה שלה!!! אומנם הדודה שלי גדלה בחולון ולאמא שלה ממש לא קוראים
"מאמא", אבל הייתה לה את הלזניה הכי איטלקית ומהממת שאכלתי אי-פעם. אז אחרי החלטתי לעשות מעשה והתחלתי ללכת בשישי
בבוקר עם הדודה לקניות, שוק, סופר, מה-שבא-ליד. אחר כך היינו במטבח היא הייתה
מחלקת לי הוראות ואני מבצעת: חותכת, כותשת, מערבבת, לשה, כל מה שהיא אמרה עד
שלבסוף הייתה לזניה מופלאה. עם הזמן ה"פארטי-גירל" דעכה אבל המשכתי לבוא
מידיי פעם לעיר הגדולה לדודה והדוד. קצת לטעום ממה שיש לה בסירים ובצנצנות.
חמש שנים אחרי...
אני גרה עם החבר שלי
(שלימים הפך לבעלי) ומכינה תבנית גדולה של הלזניה של הדודה – אני חושבת שאז הוא
החליט שהוא מתחתן איתי אבל הוא לא מודה...הוא אומר שהוא לא אכל כזו לזניה מעולם
ושזה על סף המושלם, אני מסמיקה ורושמת לעצמי נקודה. הוא אוכל ומשאיר חתיכה (דיי
גדולה) בתבנית שיהיה לו גם למחר. למחרת הוא קובע עם החבר הכי טוב שלו ללמוד בערב
יחד, החבר מגיע קצת מוקדם ובבעלי "מגלה" לו איפה אנחנו משאירים את המפתח
(כמו כולם בארון חשמל). בינתיים, כשהוא מחכה בביתנו הוא פותח את המקרר לנשנש משהוא
ומוצא את הלזניה, מחמם, אוכל, שוטף כלים (לדברי בעלי- משמיד רעיות). בעלי חוזר
הביתה מפנטז על הלזניה שיואכל כשיגיע, פותח הדלת, נגש למקרר ומגלה – אין לזניה!
מתסכל במבט "אני-עומד-לשחוט-אותך" על החבר (שלא מבין מה רוצים ממנו הרי
הוא בן-בית פה) ואומר לו "גנבת לי את הלזניה!!!" – הרחוב רעד...
הם עדיין חברים, אני
עדיין מכינה את הלזניה כל פעם שאני רוצה לפנק או התחנף...
 |
| מסדרים שכבות |
 |
| שניה לפני שנכנסת לתנור (לא להבהל מהסגול, זה אורגנו מעורבב עם לבנדר, ממש לא חובה הלבנדר) |
 |
| יוצאת מהתנור |
 |
| חתיכה יוצאת מהתבנית לצלחת היא לא שרדה שם זמן רב :-) |
אז מה צריך ואיך מכינים:
קילו בשר טחון
חבילת דפי לזניה מוכנים
2 קופסאות רסק עגבניות
שום כתוש
3-4 כפות קמח
אורגנו
בזיליקום
3 בצלים גדולים
4-5 עגבניות
כוס אגוזי מלך
6-8 עגבניות מיובשות
כוס מים
**
לגירסה הלא כשרה:
חצי כוס שמנת לבישול
1-2 כוסות כבינה צהובה מגוררת
בסיר שטוח גדול מטגנים בצל חתוך לקוביות, מוסיפים את הבשר טחון, מטבלים במלח (חצי כפית בערך), פלפל (רבע כפית בערך) ומערבבים 3-5 דקות, מוסיפים קופסת רסק עגבניות, עכבניות מיובשות חתוכות קטן , כפית שום כתוש ומערבבים. למתכון הלא כשר ניתן להוסיף בשלב הזה חצי כוס שמנת לבישול 15%. התערובת לא צריכה להיות מבושלת עד הסוף, רק לספוג את הטעם. שמים בצד שיתקרר מעט.
מכינים את הרוטב: בסיר קטן על אש נמוכה - שמים את הקמח (ככל שנשים יותר קמח יהיה לנו יותר רוטב או רוטב סמיך יותר- מכינים סוג של רביכה), מוסיפים כל פעם ממש מעט מים ומערבבים היטב עד שאין גושים ואז מוסיפים עוד מים, כך עד שמסיפים 2/3 עד כוס \מים. מוסיפים קופסת רסק עגבניות מלח, פלפל, אורגנו, בזיליקום, שום. חשוב לערבב היטב שלא יהיה גושים. מסירים מהאש.
חותכים פרוסות דקות של עגבניה, קוצצים את האגוזים ומתחילים להרכיב את הלזניה.
בתחתית התבנית שמים מעט רוטב (כמו ששמים שמן בתחתית תבנית של עוגה), מסדרים שיכבה של דפי לזניה, מעל שמים שכבה של תערובת הבשר, מסדרים פרווסת עגבניות, מפזרים מעל אגוזי מלך, מפזרים קצת רוטב מעל. שוב שכבת דפי לזניה, בשר, עגבניות, אגוזים, רוטב וסוגרים עם דפי לזניה. על בשכבה העליונה שמים המון רוטב, כל מה שנשאר.
לגירסה הלא כשרה:בין שכבת האגוזים לרוטב מפזרים גבינה צהובה, וגם בשכבה העליונה מעל הרוטב מפזרים הרבה גבינה צהובה.
מכניסים לתנור לחצי שעה בחום 180-200 מעלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה